1. מי אתם?

אנחנו קבוצת אנשים בעלי עבר עשיר בפעילות ציבורית, ביטחונית וכלכלית, והחלטנו באופן וולונטרי להתגייס למען ירושלים. איננו קשורים בפעילותנו לשום מפלגה או גוף פוליטי אחר.

  1. מה אתם רוצים להשיג?

אנחנו רוצים ליצור ולחולל שינוי שיבטיח, שירושלים תהיה עיר שתושביה נהנים מביטחון אישי ומהיותה בעלת רוב יהודי מוצק. אנו רוצים שהכפרים ומחנות הפליטים שסופחו לשטחה המוניציפאלי של ירושלים ב-1967 ומעולם לא היו חלק ממנה' יועברו לאחריותה של הרשות הפלסטינית. בכפרים אלה חיים כיום  כ-200 אלף תושבים פלסטינים בעלי תעודות זהות ישראליות (כחולות), תושבים שאינם אזרחים. אנו רוצים  להחזיר את הכפרים על תושביהם לרשות הפלסטינית ולהקים גדר ביטחון רצופה, שתפריד את השכונות היהודיות – מנווה יעקב דרומה, דרך פסגת זאב, הגבעה הצרפתית, תלפיות מזרח ועד להר חומה שבדרום – מהכפרים הערביים הנושקים להן – מבית חנינא בצפון, דרך שועפט, עיסאוויה, ג'בל מוכבר ועד לצור באהר בדרום. גדר זו תהיה מחוברת לגדר ההפרדה הקיימת בין ישראלי וגושי ההתיישבות לבין שאר יהודה ושומרון. גדר זו תגביר בצורה משמעותית את ביטחון תושבי ירושלים.

  1. למה עכשיו?

האירועים האלימים בירושלים הינם על בסיס קבוע. ירושלים סופגת את מרבית הפיגועים בעבר ובהווה, והיא חוותה את כל סוגי הטרור – החל באוטובוסים שהתפוצצו, וכלה בטרור היחידים של סכינים, מספריים, אבנים ורכב דורס. גם באירועי סוף 2015, החל בספטמבר, ירושלים צועדת בראש במספר הפיגועים שבה ובחומרתם. רוב הפיגועים הם תולדת הנגישות הגדולה של תושביה הערביים היכולים להיכנס באין מפריע בזכות תעודות הזהות הכחולות שברשותם.

הסכנה לאופייה היהודי של העיר הולכת ומחמירה. כבר היום כ-60 אחוז מגילאי מערכת החינוך בירושלים, עד גיל 18, הינם פלסטינים, הלומדים על-פי מערכת החינוך הפלסטינית. כבר היום קרוב גודל האוכלוסייה הפלסטינית ל-40 אחוז מכלל תושבי העיר. לפי החוק יש להם זכות להשתתף בבחירות המוניציפליות. אם הפלסטינים יחליטו להשתתף בהמוניהם בבחירות לעירייה – אזי ראש העיר הבא יהיה ראש עיר ערבי.

למרות העובדה שעיריית ירושלים וממשלת ישראל אינן מתקצבות באופן שיוויוני את האוכלוסייה הזאת, גם כך הפלסטינים בירושלים הם נטל כלכלי כבר על משלם המיסים והארנונה בישראל – כ-2-3 מיליארד ₪ לשנה למימון קצבאות הביטוח הלאומי ושירותים עירוניים וממלכתיים אחרים. לפי האומדן כ-75 מיליארד ₪ (במחירי 2015) מאז 1967.

  1. אלפי פלשתינאים מהכפרים והמחנות הללו עובדים ומתפרנסים בירושלים על בסיס יום-יומי – בעבודות מגוונות ורבות, החל ברופאים ובאחיות וכלה בפועלים בכל התחומים. מי יחליף אותם?

עובדים ופועלים אילו יוכלו להיכנס בהיתרים מיוחדים ולאחר בדיקה בטחונית כמו כל העובדים המגיעים לירושלים משטחי הרשות לישראל ולירושלים. פרנסתם של תושבי הכפרים שיעמדו בדרישות הביטחון לא תיפגע וזכויותיהם הסוציאליות תישמרנה.

  1. כיצד ישתפר המצב הביטחוני?

ראשית,  יוקם מכשול מפריד בין הכפרים הללו לשאר העיר בריבונות ישראל. שנית, יהיה יתרון גדול בעצם העובדה שהיום, בכפרים שסופחו לירושלים – רק המשטרה רשאית לפעול על פי חוק, ואם יוקם המכשול והכפרים והמחנות יועברו לרשות הפלסטינית, צה"ל וזרועות הביטחון האחרות הם שייכנסו ויפעלו בכפרים הללו – בדיוק באופן שבו הם פועלים כיום בכפרים שמחוץ לירושלים ובאיזורים שבגדה המערבית. כן יוחל פיקוח בטחוני על הבאים לעבודה בירושלים ובישראל בדיוק כמו הפיקוח הקיים היום על כל עשרות אלפי הפלסטינים העובדים בישראל.

  1. האם אנשים בתוך התנועה תיאמו את התוכנית עם בכירים מהרשות הפלסטינית?

ממש לא. תפיסת העולם של התנועה היא הדאגה לתושביה היהודים של ירושלים בפרט, והדאגה לאופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בכלל. ההחלטה על ההפרדה – אם תתקבל – צריכה להיות תוצאה  של החלטה ישראלית, וישראלית בלבד. יש לנו עניין לפעול למען רווחתה ושגשוגה של ירושלים וזהו עניין שלנו בלבד ללא קשר לעמדות של הרשות הפלסטינית.

  1. האם ניתן לבטל בהחלטה חד-צדדית את מעמד התושב של כ-200 אלף פלסטינים? האם בג"ץ יאשר מהלך כזה?

התוכנית נבדק לעומקו עם שורה של משפטנים מומחים והיא ישימה. החלטה כזו אם תתקבל היא עניין למחוקק ולחוק יסוד: ירושלים ואיננה עניין לבג"ץ. כן ראוי לציין, שתושבים אלה מעולם לא ביקשו להסתפח לירושלים או לקבל מעמד תושב ישראלי. וכפי שלא שאלו אותם כאשר כפו עליהם את התושבות, כך גם עתה אין צורך לשאול אותם כאשר שוללים מהם את התושבות ומחזירים אותם לתחום הגדה המערבית, לרשות שאליה שייכים הפלסתינים תושבי הגדה. יחד עם זאת, יעמדו להם, כאמור, הזכויות הסוציאליות שאותן צברו במשך השנים.

  1. האם אתם שואפים להחזיר גם את העיר העתיקה והכותל המערבי?

לא. העיר העתיקה, "האגן הקדוש" וכל השכונות היהודיות שהוקמו לאחר מלחמת ששת הימים יישארו בריבונות ישראלית מלאה ובאחדות מוניציפאלית. במעמד זה יהיו גם השכונות הערביות אבו-טור, סילוואן ושאר השכונות באיזור הר הזיתים, באב א-זהרה, ואדי ג'וז ושיח ג'ראח, שבהן יישמר  הסטטוס קוו הקיים היום.

  1. אם כן מי ימנע מאלפי פלסטינים המיועדים לצאת משטחי ישראל הריבונית לבוא ולהתגורר בשכונות הערביות שיישארו בריבונות ישראל?

גם היום אי אפשר מבחינה חוקית למנוע מערביי ירושלים בעלי תעודות זהות ישראליות להתגורר בכל מקום בירושלים המערבית והמזרחית. בפועל, זהו תהליך שכבר מתרחש היום, נוסף להגירה מיהודה ושומרון לירושלים. החלטה מוקדמת ככל האפשר על "היום הקובע" תקבע את התאריך שבו הכתובת החוקית של תושבי הכפרים והמחנות תהיה כתובתם הנוכחית, ללא אפשרות לשנותה. החלטה זו תמנע את הניסיונות להעתיק את מגוריהם לשכונות המיועדות להישאר בתחום ישראל.

  1. מרבית חברי התנועה מזוהים עם השמאל והמרכז הפוליטי בישראל. הבחירות האחרונות הוכיחו שוב, שהימין הוא המרכיב הדומיננטי בישראל. אז מי יתמוך בכם ויצטרף לתנועה שלכם כדי שתהיה אפקטיבית?

אנחנו לא שמאל, לא ימין – אנחנו מאמינים שרוב רובם של אזרחי ישראל היהודים מעדיפים לראות את ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית. כדי לשמר את האופי הדמוקרטי היהודי ולא להיות מדינה דו-לאומית, תוכנית ההפרדה הזאת היא חיונית לביטחונה של ישראל ולאופיה. הגיע הזמן לחדד את הדיון וההכרעה בשאלה איזו מדינה אנחנו רוצים: מדינה אחת לשני העמים או שתי מדינות לשני העמים.

  1. מי יקבל את השטחים שנמסור?  ואם איש לא ירצה לקבל?

ייתכן שתהיה התנגדות – אפילו פומבית – של הרשות הפלסטינית, אולי אף סמלית בעיקרה, לתוכנית ההיפרדות של ירושלים היהודית מהכפרים הפלסטיניים. התנגדות זו תהיה, כנראה, דומה לאופי ההתנגדות של הרשות הפלסטינית להתנתקות מעזה ובעיקר להתנתקות המקבילה בו בזמן מהאזורים שכללו ארבע התנחלויות בצפון הגדה המערבית. בדרך כלל נוטים לשכוח ולהשכיח את ההתנתקות ב-2005 מאזורים מצפון הגדה, אבל גם היא נעשתה באופן חד-צדדי וללא הסכם עם הרשות הפלסטינית, ובפועל הרשות הפלסטינית השלימה עם העובדות החדשות, ובניגוד למה שקרה ברצועת עזה, באזורי צפון השומרון שפינתה ישראל לא נוצר ואקום בטחוני שלתוכו נכנס החמאס. לפי התוכנית של התנועה להצלת ירושלים היהודית, ישראל תעניק לכפרים ולמחנות שייפרדו מירושלים מעמד זהה שיש לכפרים השכנים להם ולירושלים (שאינם שייכים היום לירושלים), והם יסופחו לשטח C לפי הגדרות הסכם אוסלו השני, שבו השליטה הביטחונית והאזרחית היא בידי ישראל. הביטחון יהיה בידי צה"ל, כמו ביתר שטחי C, ושלא כמו בעיר ירושלים שם הביטחון נתון בידי המשטרה. לדוג' אם הפלשתינים ישתפו פעולה, מעמד הכפרים יהיה כמו אבו דיס שהיא בשטח B ואם הם לא ישתפו פעולה אז המעמד יהיה כמו נבי סמואל שנמצא בשטח C

  1. האם זה לא טרנספר?  האם זה לא יהווה תקדים שייתן לגיטימציה לרעיונותיו של ליברמן בקשר לשטחי ואדי ערה והמשולש הדרומי?

הצעתו של ליברמן להעביר את יישובי המשולש הערבי לתחומי המדינה הפלסטינית בניגוד ברור לרצונם של תושבי היישובים האלה איננה דומה משום בחינה למוצע בתוכנית התנועה להצלת ירושלים. תושבי המשולש הישראלי הם כולם אזרחי מדינת ישראל ומעמדם לפי החוק הישראלי והחוק הבינלאומי שונה לחלוטין מזה של תושבי הכפרים שסופחו לירושלים. שלא כמו הפלסטינים שסופחו לירושלים, הניתוק של תושבי המשולש מישראל ישלול את אזרחותם וזכויות האזרח המלאות ויפגע בהם פגיעה כלכלית וחברתית אנושה, בהתחשב במעמדם ובמצבם הנוכחי. אין ספק, שניתוק ערביי המשולש מישראל יעורר התנגדות עזה וחיכוך קשה בין המיעוט הערבי בישראל לבין מדינת ישראל, תושביה היהודיים ומוסדותיה. רוב אזרחי ישראל שוללים מכל וכל את רעיונותיו של ליברמן עקב הפגיעה בזכויות האזרח שהם מבטאים. הקהילייה הבינלאומית, ובראשה ארצות הברית, לא תאפשר לישראל פעולה כזאת של שלילת האזרחות של תושבי המשולש לפי תוכנית ליברמן להעברת השטחים על יושביהם, אזרחי ישראל, בניגוד לרצונם.

לעומת זאת, ההפרדה בירושלים לא פוגעת בזכויות האזרח של תושבי העיר המזרחית, כי הם אינם אזרחים. לכן, כמו בהינתקות מעזה היא לא צפויה לקומם את ערביי ישראל אם כי ייתכן ויביעו התנגדות עקרונית בלבד. אחד הלקחים של תוכנית ההתנתקות בעזה הוא שבסך הכל רוב מדינות העולם ראו אותה בחיוב מבחינה מהותית, אף על פי שלא נעשתה בהסכם עם הרשות הפלסטינית.  זאת מכיוון שצעד כזה הוא קונסטרוקטיבי ומקדם את הצדדים לקראת מציאות של שתי מדינות.

הן לפי החוק הבינלאומי, הן לפי ההיסטוריה והן מבחינה מעשית – אין שום קשר בין ההגדרה "טרנספר" לבין התוכנית של התנועה להצלת ירושלים היהודית. טרנספר פירושו ומהותו המעשית והמשפטית הם העברת אוכלוסין מאזור אחד לאזור שני.

בעשור הקודם כבר נבנתה גדר הפרדה, שהפרידה בתוך ירושלים "השלמה" בין אזורים מאוכלסים בפלסטינים (דוגמת מחנה שועפט או מחנה קלנדיה) לבין שכונות יהודיות. לא נשמעה שום טענה, שמדובר ב"טרנספר".

התוכנית של התנועה אכן מדברת על שינוי הסטטוס של תושבי הכפרים והשכונות הפלסטיניות שכלולים בתוכנית. לא מדובר כאן בשום אופן בגירוש או בהעתקה יזומה של אוכלוסיות או בודדים מכפריהם. לא מדובר כאן בנטילת אזרחות מאזרחי ישראל, מפני שתושבי הכפרים והמחנות אינם ולא היו מעולם אזרחי ישראל. הוענק להם, מבלי לשאול אותם, מעמד של תושבי קבע בירושלים, כדי שיוכלו ליהנות מזכויות ולהיות מחויבים בחובות כתושבי ירושלים וישראל. הזכויות הסוציאליות הקיימות שהוענקו להם על ידי ממשלת ישראל, יישארו בתוקף גם אחרי יישום ההיפרדות. ההבדל הוא, שמרגע יישום התוכנית לא יוענקו לפלסטינים שמעבר לגבול החדש זכויות חדשות או נוספות, שיטילו נטל כבד נוסף על משלם המיסים הישראלי.

כאמור, מעמדם של הכפרים שיופרדו מירושלים יהיה בדיוק כמו של כפרים ומחנות פלסטיניים שכנים אחרים, שנמצאים מחוץ לגבולות הנוכחיים של ירושלים, דוגמת עיסאוויה (שליד פסגת זאב והר הצופים) או אותם חלקים של בית חנינא וקלנדיה, שלא סופחו ב-1967 לירושלים.

  1. כיצד יתפרנסו תושבי הכפרים המועסקים כיום במערב העיר?  ומי ימלא את התפקיד שהם ממלאים היום בכלכלת העיר?

אכן, בין הכפרים והמחנות שיופרדו מירושלים לבין ירושלים תפריד גדר הפרדה משוכללת ואפקטיבית. המעמד של תושביהם יהיה זהה לזה של כל אותם פלסטינים שמתגוררים בשטחי C של הגדה המערבית. כל אחד מתושבי הכפרים המופרדים שיהיה חיוני למקום עבודה בירושלים, בין שמדובר בבית חולים ובין שמדובר באגף התברואה של העירייה, יקבל היתרי כניסה לישראל לצורך עבודה. הוא ייכנס ויצא דרך מעברים מבוקרים שיהיו קיימים בגדר ההפרדה. ירושלים תפסיק להיות מקום מעבר נוח של מחבלים ושב"חים, שעוברים היום דרך ירושלים גם לכל מיני מקומות אחרים בתוך ישראל. רשימת המורשים להיכנס תעבור, כמקובל, ביקורת ובקרה רצופים ע"י השב"כ והמשטרה, כנהוג היום לגבי כ-50,000 פלסטינים העובדים בהיתר בישראל. כמו כן, יינתנו היתרים לסוחרים ולחולים – גם זה כמקובל היום לגבי תושבי השטחים.

  1. מאין יקבלו תושבי מזרח העיר את השירותים שבכל זאת מוענקים להם (למשל שירותי בריאות)?

כל התנאים הסוציאליים שתושבי ירושלים זכאים להם על פי חוק מכוח תושבותם, יישמרו לבעלי הזכויות האלה. מצד שני, מיום החלת התכנית והלאה תיפסק צבירת הזכויות אצל תושבי הכפרים והשכונות האלה. לעניין שירותי הבריאות – אכן, צריך לציין, שלפי סקרים שנערכו, שירותי מערכת הבריאות הישראלית הם הסיבה העיקרית להעדפה להיות תושבי ירושלים "המאוחדת" אצל אותם פלסטינים מהכפרים שסופחו. ייתכן מאוד שתישקל האפשרות לקבוע תקופת מעבר, שתבטיח רצף מסוים של זכאות לשירותי בריאות. אגב, פלסטינים רבים זוכים גם היום בתחומים רבים ליהנות ממערכת הבריאות של ישראל. למשל, במסגרת הפרויקט של רפואת הלב לילדים פלסטיניים זוכים מדי שנה בשנה אלפי ילדים פלסטיניים מיהודה, שומרון ואפילו עזה לקבל טיפול רפואי מושלם בישראל.

  1. למה שלא פשוט נעשה את מה שהיינו צריכים לעשות מזמן, כלומר להשקיע במזרח ירושלים ולגרום לתושביה להרגיש רצויים וחלק מהמרקם העירוני?

השוואת תנאי החיים של תושבי הכפרים והשכונות הפלסטיניים שבירושלים לאלה של אזרחי ישראל, לאחר ההזנחה והניתוק שהיו מנת חלקם כמעט חמישים שנים תטיל מעמסה כלכלית חדשה, כבדה, רב-שנתית של עשרות מיליארדי שקלים ותיצור בעיות קשות חדשות למדינת ישראל. העלאת רמת החיים של הכפרים והמחנות לכיוון השוואת התנאים של תושבי הכפרים והמחנות לתנאים של תושבי השכונות היהודיות תיצור לחץ גדול של אזרחי הרשות הפלסטינית לעבור לכפרים האלה – בדרכים חוקיות ובלתי חוקיות – ותחמיר את הסכנה הדמוגרפית הגדולה שמרחפת כבר היום על ירושלים. סכנה זאת הייתה סיבה עיקרית להקמת התנועה שלנו.

 

לסיכום, כדי לשמר את  אופייה של בירת ישראל ולהבטיח את רווחתה ושגשוג תושביה – חיוני להפריד את הכפרים והמחנות ולבנות גדר ביטחון, שכבר הוכיחה את עצמה גם בגבול עם מצרים וגם ביהודה ושומרון (במקומות שבהם הושלמה ותוחזקה).