פורסם במעריב ב-12 ביוני 2016

קרני אלדד משתמשת – כנראה בצר לה – בשיטה המקובלת אצל לא מעט קיצונים אידיאולוגיים מהימין: כאשר העובדות טופחות על פני אמונותיה ההזויות, היא מאשימה את מי שחושף אותן ב"שמאלנות מובהקת" וב"שקרים, סילופים ומניפולציות". היא אף רומזת ברמז עבה (בהסתייגות הדרושה להגנה מתביעת דיבה משפטית, על ידי הוספת המילה "נניח"), שהגוף שעליו היא כותבת כביכול "ימומן ביד רחבה על ידי גורמי חוץ", וש"עם מספיק כסף אתה מקים ארגון, שמטרתו לחלק את ירושלים".

כך עשתה אלדד ברשימתה על "התנועה להצלת ירושלים היהודית", שאותה הקמתי עם עשרות מייסדים מטובי העם, מהמרכז, מהימין ומהשמאל, וגם כאלה שמסרבים לשייך את עצמם לזהות פוליטית מוגדרת. אבל למרבה הבושה והקלון, אלדד עצמה לא רק מפיצה במו ידיה שקרים, סילופים, מניפולציות ושאר דברי דיבה ולשון הרע, אלא גם לוקה בחוסר ידע והבנה בסיסיים.

ראשית לכל "התנועה להצלת ירושלים היהודית" כוללת אלופים (במיל'), ראשי מוסד ושב"כ, ניצבים לשעבר (ובהם מי שפיקדו במישרין על מחוז ירושלים), שרים וחברי כנסת לשעבר, דיפלומטים בכירים ובכירי השירות הציבורי לשעבר, מומחים בתחום הביטחון הלאומי ונציגים של רבדים שונים בציבור (ובכללם גם ירושלמים). את כל אלה היא מכנה "קומץ מהשמאל הקיצוני המעוור בססמאות שקריות".

אלא שכל "השמאלנים הקיצוניים" האלה מהתנועה להצלת ירושלים היהודית חברו למטרה אחת: להוציא מגבולות ירושלים את 200 אלף הפלסטינים שאינם אזרחי ישראל ולהגביר את הביטחון בירושלים.

בניגוד לקביעתה המופרכת האחרת, כאילו "דעת הקהל האמיתית, הדמוקרטית, רצון הרוב" היא ההפך ממה שדורשת התנועה להצלת ירושלים, העובדות הברורות, הנבדקות שוב ושוב, אומרות את ההפך. שני סקרים שהזמינה התנועה אצל בכירי הסוקרים מינה צמח ומנו גבע, מורים שיותר מ־70% מהיהודים אזרחי ישראל תומכים בעמדות התנועה: להיפרד מ־200 אלף פלסטינים ולבנות גדר ביטחון בירושלים. כך מורים גם סקרים נוספים שהזמינו גורמים אחרים.

ירושלים של רוב הישראלים כוללת את השכונות היהודיות ו"האגן הקדוש" (כלומר העיר העתיקה וסביבותיה) בלבד. אין להם עניין וזיקה לא לג'בל מוכאבר, לא למחנה הפליטים שועפאט ולא לבית חנינא או וולאג'ה. לא זו בלבד אלא גם זו: גם בין אותם אזרחי ישראל המגדירים עצמם ימניים וגם בין תושבי ירושלים היהודיים ישנו רוב ברור לאלה שתומכים בהצעת התנועה להצלת ירושלים היהודית.

אלדד מאשימה אותי שאינני מספר לציבור שהסיבה לגידול המהיר של האוכלוסייה הפלסטינית בעיר מ־1967 עד היום, מ־70 ל־310 אלף נפש היא "נהירת הערבים אל העיר" כתוצאה מ"הקמת גדר ההפרדה" בצפון ירושלים "השלמה". טענה זו היא, כמובן, שקר גס. גס עד כדי כך, שהוא מניח שאיש מהקוראים לא יטרח לבדוק את העובדות. גברת אלדד מתעלמת משיעור הגידול הטבעי השנתי הנקי (לידות פחות פטירות) אצל הפלסטינים שסופחו בעל כורחם לירושלים לפני 49 שנים. חישוב שיעור ריבוי טבעי נטו של כ־3.5% לשנה אצל 70 אלף הפלסטינים שסופחו לירושלים – לפי נוסחה מתמטית בסיסית – יביא לגודל אוכלוסייה של יותר מ־310 אלף נפש.

הבדיה מארץ הבדיות של אלדד בדבר נהירה המונית של ערבים לירושלים, אחרי שנבנה קטע מתוכנית גדר הפרדה, היא לא רק ניסיון בזוי להציג אותי (ואת חברי התנועה להצלת ירושלים) כשקרנים המטשטשים את האמת. על יסוד המצאה שקרית זו אלדד טוענת שאם ישראל תקים "עוד גדר", יברחו "עוד ערבים לרחביה, לרמת אשכול, לתלפיות" (במהלך השנים, כדי לשפר תנאי דיור, וללא קשר לגדר ההפרדה, עברו רק כמה אלפי פלסטינים להתגורר בשכונות "קו התפר" דוגמת נווה יעקב).

זהו ניסיון דמגוגי זול להפחיד את תושבי ירושלים ואזרחי ישראל בכלל, כאילו ההפרדה בין הכפרים הפלסטיניים לבין ירושלים היהודית תביא להצפת שכונות ירושלים היהודיות בתוספת של "עוד" עשרות אלפי פלסטינים, שירכשו או ישכרו בהמוניהם דירות או בתים ברחביה או בתלפיות.

אלדד "מגלה" לנו ששיעורי הילודה אצל הפלסטינים בכפרים המסופחים כמעט השתווה בשנים האחרונות לשיעורי הילודה בקרב כלל תושבי ירושלים היהודית. לכן השד הדמוגרפי בכלל לא נורא. אבל היא מתעלמת ומעלימה מקוראיה את העובדה שהסטטיסטיקן בעל השם העולמי פרופ' סרג'יו דה לה פרגולה קבע שמאז שנת 2000 עזבו את ירושלים כ־100 אלף נפש (רובם צעירים וילדים); שמאזן ההגירה בירושלים הוא שלילי כרוני כבר עשרות שנים; וכי הוא מבטל את השוויון של שיעורי הילודה בין היהודים לבין פלסטינים שסופחו לירושלים.

לפי דה לה פרגולה, גם לפי הפרמטרים המעודכנים באמצע המאה הנוכחית יגיע שיעור הפלסטינים בירושלים ל־44%, ושיעור היהודים (כולל מיעוטים שאינם פלסטינים) יקטן לפי זה ל־56% בלבד. זאת ירושלים שגברת אלדד רוצה לראות, כנראה, תחת מסווה התעתועים ה"סטטיסטיים" המסלפים שהיא מביאה.

בין ה"עובדות" הסטטיסטיות מבית מדרשה המלומד של אלדד נכללת גם קביעתה ששמונה מבין המחבלים שפיגעו בירושלים התגוררו מחוץ לגדר ההפרדה הקיימת, וזאת לגרסתה ההוכחה שהגדר לא מונעת פיגועים. אכן כן, בנייתה של גדר ההפרדה שהופסקה על ידי ממשלת נתניהו היא מלאה פרצות, איננה רציפה, ובמרכז ירושלים ודרומה היא פשוט איננה קיימת. לכן גדר כזאת, פרוצה וחלקית, קוראת לא רק לגנבים אלא גם לרוצחים.

אלדד מתנגדת, כמובן, שגדר ההפרדה הקיימת תושלם, תתוקן ותשופץ. היא הייתה מעדיפה בכלל שהגדר הקיימת תיעלם לה. כמו אביה, פרופ' אריה אלדד, היא רוצה שמאות אלפי פלסטינים יהיו לירושלמים, אבל תושבים על תנאי: נטולי אזרחות, חסרי דרכון ישראלי, ללא זכויות פוליטיות, ממש כמו ביוהנסבורג בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה.

אבל אין להלין רק על אלדד. בחבורת מפיצי השקרים, המתעלמים מעובדות החיים, ישנו חבר מכובד: ראש עיריית ירושלים. השקר האחרון שהוא חוזר ומפיץ בימים האחרונים הוא שאין בעולם עיר שחלוקתה הצליחה, ולכן כל הפרדה בין היהודים לפלסטינים דינה כישלון. האומנם, ניר ברקת?? אני מציע לך לטוס (טיסה קצרה, שמשום מה יוצאת מנתב"ג או תל אביב, ולא מנמל האשליה המגלומנית בעטרות) לקפריסין.

אחרי שתנחת, סע מלרנקה לניקוסיה (לפקושה), בירת קפריסין. תמצא עיר בירה אירופית פורחת ומתפתחת, שחולקה ב־1974 בין קפריסין היוונית המוכרת לבין קפריסין הטורקית. בשני חלקי ניקוסיה מתנהלים חיים שוקקים ושלווים. בין שני החלקים חוצצת חומה, ואליה מחוברת גדר הפרדה לכל רוחב ניקוסיה והאי קפריסין בכלל. אחרי שתחזור משם נראה אותך חוזר על השקר כאילו אין דבר כזה בעולם – חלוקת עיר בחומה וגדר הפרדה, שהביאה לשגשוג, פריחה וביטחון.