מאת אברהם כץ עוז, שר החקלאות וח"כ לשעבר

ירושלים פרק א'

1273 לפנה"ס – יציאת מצרים וגיבוש העם היהודי בדרכו לארצו וכיבוש כנען
950 לפנה"ס – כיבוש ירושלים על ידי דוד המלך
924 לפנה"ס – בנין בית ראשון ע"י שלמה המלך (מכאן ואילך כל הזמן פילוגים ותגרנות פנימית, והצלחנו לריב עם כולם)
820 לפנה"ס – פרוק הממלכה לישראל ויהודה. שתי ערי בירה שכם וירושלים.
597 לפנה"ס – כיבוש ישראל על ידי הבבלים – נבוכדנצר וגלות ישראל לבבל.
586 לפנה"ס – חורבן בית ראשון גלות יהודה לבבל.
539 לפנה"ס – כיבוש בבל על ידי פרס – כורש. שלטון פרסי על  ישראל ויהודה.
538 לפנה"ס – הכרזת כורש על שיבת ציון – עזרא ונחמיה בנין בית שני.
332 לפנה"ס – כיבוש פרס על ידי יוון ואלכסנדר מוקדון, שלטון יווני.
164 לפנה"ס – מרד החשמונאים יהודה וישראל משוחררות ועצמאיות
63 לפנה"ס – כיבוש מדינת החשמונאים על ידי רומא אוטונומיה ליהודה.
6 לספירה – גזירות רומא וביטול האוטונומיה ליהודה.
66 – מרד נגד הרומאים
70 – חורבן ירושלים והמקדש על ידי טיטוס – שלטון רומאי
134 – מרד בר כוכבא הגליית כל שארית העם – שלטון רומאי
395 – רומא מתפצלת – ביזנטיון שולטת בפלשתינה
636 – הכיבוש הערבי מוסלמי – שלטון מוסלמי
1099 – כיבוש צלבני נוצרי – שלטון צלבני
1187 – כיבוש מחדש של המוסלמים על חלק מפלשתינה – צלח אדין. שלטון  חצי צלבני חצי מוסלמי.
1244 – כיבוש על ידי הממלוכים ממצרים – שלטון ממלוכי.
1516 – כיבוש על ידי העותומנים – שלטון עותומני.
1917 – כיבוש על ידי הבריטים – מנדט ושלטון בריטי.
1948 – מלחמת העצמאות – כיבוש על ידי ישראל של חלק מירושלים, וחלק מארץ ישראל המערבית.
1967 – מלחמת 6 הימים – כיבוש הגדה, הגולן, סיני. על ידי מדינת ישראל.
2016 – ועברו רק 67 שנים מאז כיבוש הארץ על ידי היהודים.

מסתבר שליהודים היתה מדינה עצמאית במשך ההיסטוריה מאז יציאת מצרים, של 597 שנות עצמאות עד גלות בבל, ועוד 100 שנות שלטון חשמונאי. זו גם התקופה של ירושלים יהודית.

כל שאר 1800 השנים לערך, היתה – יהודה/ ישראל/ פלשתינה/ ארץ ישראל – תחת שלטון זר (וגם ירושלים)

מסתבר שזה לא כ"כ קל להישאר מדינה עצמאית באזורנו, ועל  פי סימני הפירוק העצמי הנמשך בעם הזה אצלנו כיום, קרוב לודאי שיהיו לנו אולי 100 שנות עצמאות. וגם זה לגמרי לא בטוח. כי אנחנו עושים את ההפך ממה שדרוש לקיומנו לטווח ארוך, וכולם אחראים, ורוב הנבחרים שלנו דואגים לעצמם ובעיקר לפטפטת נמשכת בתקשורת. ואפילו אלוהים לא יעזור לנו, אם לא נעזור לעצמנו.

ירושלים פרק ב'

* ההחלטה על הרחבת גבולות ירושלים שנעשתה על ידי ממשלת  אשכול ב-1967 התבססה על שינוי בחוק וניתן היתר לממשלה להרחיב ריבונות בצו ממשלתי.
* ב-1967 הקים שר הביטחון דאז – דיין, צוות של שלושה: הרצוג, זאבי, להט.
* על פי המלצותיהם קבעו את  גבול העיר החדש (הקיים עד היום)
* סופחו לירושלים כ-70 אלף דונם, 6000 מהם של ממשלת ירדן.
* העיר העתיקה נשארה בסטטוס קוו בהיקף של כ-1500 דונם.
* לנוצרים ניתנה ריבונות דה פקטו בכנסיית הקבר וברובע הנוצרי.
* מתחם הר הבית הושאר בידי המוסלמים – הווקף, (מעין ריבונות דה פקטו) יהודים הורשו לבקר אך לא להתפלל.
* במטרות הסיפוח הוגדרו שלוש מטרות.
1. לאפשר הגדלת הבניה היהודית
2. להפריד את ירושלים כלכלית מהגדה
3. להישאר אסטרטגית על ראשי ההרים סביב העיר.
* הוצע לערביי ירושלים לוותר על האזרחות הירדנית ולקבל אזרחות ישראלית, הרוב לא קיבל זאת ונשאר כתושב קבע בישראל.
* העולם והמעצמות לא קיבלו את החלטת הממשלה להרחבת הריבונות.

הניסיון מלמד שהרחבת הריבונות הית שגיאה, העיר לא אוחדה, האוכלוסייה לא מזדהה עם ישראל, העיריה איננה מסוגלת לטפל כראוי ובשוויון זכויות מלא בחלקים הערביים של העיר.

אין חוק ואין דין בחלק הערבי של העיר. אין תשלום מיסים וארנונות.

יש צורך בשינוי לטובת ישראל.

אני וחברים רבים מציעים:

  1. להקטין את היקף הריבונות שנעשתה בצו ממשלתי על ידי צו חדש המשאיר במסגרת גבולות העיר לא יותר מתוספת שכבר אי אפשר בלעדיה של כ-20 אלף דונם, להחזיר 50 אלף דונם לגדה המערבית ולאחריות פלשתינאית, ובתוך זה את רוב הכפרים סביב העיר שסופחו אליה.
  2. להקצות לאלתר את הסכום הדרוש לפיתוח תשתיות העיר – כבישים, ביוב, מים, חשמל, תקשורת, גז, חינוך, בתי ספר וגני ילדים, מבני ציבור, מרכזי תרבות וגינון עירוני.
  3. להפעיל בו זמנית מערכת של גביה מסודרת לארנונות מיסים מים חשמל וכו'.
  4. להרחיב את שטח העיר (הקו  הכחול) ולכלול את מבשרת ציון וירושלים מוצא, מושב אורה, מושב ספיר.
  5. להשאיר את הריבונות דה פקטו על הקבר הקדוש, הרובע הנוצרי, הרובע  הארמני, הר הבית בידי הנוצרים והמוסלמים.
  6. להגדיל על פי חוק את ההטבות להקמת והפעלת תעשיה ועסקים בירושלים.