ועדת השרים לסמלים וטקסים, בראשות שרת התרבות והספורט מירי רגב, אמורה לאשר השבוע את הצעת השרה, שלפיה הנושא המרכזי ליום העצמאות הקרוב יהיה "יובל שנים לאיחודה של ירושלים, בירתה הנצחית של מדינת ישראל והעם היהודי". אין דבר רחוק יותר מהמציאות ומהאמת מהסיסמה "ירושלים המאוחדת". נראה שירושלים המאוחדת קיימת רק בדמיונם של השרה רגב והממשלה.

ירושלים מחולקת ומפורדת. "בירת העם היהודי" אינה יהודית אלא עיר דו־לאומית, ששיעור הפלסטינים בה הוא כ־40%. בקרב צעירי ירושלים (בני 0 עד

18) שיעור הפלסטינים הוא כ־60%. הגורם המרכזי לכך נובע מהטעות ההיסטורית של סיפוח 22 כפרים ומחנות פליטים פלסטיניים ב־1967 על ידי ממשלת הליכוד הלאומי. אלה לא היו שייכים מעולם לירושלים ההיסטורית. ג'בל מוכבר וצור באהר, שועפאט וקלנדיה, וכל מה שביניהם, היו שייכים לגדה המערבית. מכפרים אלה יצאו בשנה האחרונה רוב המחבלים שביצעו את פיגועי הטרור. גרים בהם כ־220 אלף פלסטינים החיים בעוני מחריד, שברובם שולטים כנופיות פשע וטרור, ורשויות המדינה נמנעות מלהיכנס אליהם ולהטיל את מרותן בהם.

בדירוג הממשלתי האחרון של רשויות מקומיות ירושלים הורדה ל"אשכול מספר 3", שבתחתית הסולם החברתי־כלכלי. היא הפכה להיות העיר הענייה ביותר בישראל, פרט לבית־שמש ולערים הערביות. "בירושלים המאוחדת", נוסח רגב, רוב התלמידים הפלסטינים לומדים לפי תוכניות הלימוד של הרשות הפלסטינית, שהממשלה בישראל הגדירה לא פעם כתוכניות המסיתות לשנאה נגד ישראל והעם היהודי. כל זה מתקיים במימון משלם המיסים הישראלי. כרגע, למזלנו, הפלסטינים – שלהם זכות לבחור לראשות עיריית ירושלים נמנעים מהשתתפות בבחירות, אך לא לעולם חוסן וייתכן שאת חגיגות ה־55 לעיר ה"מאוחדת" תחגוג רגב עם ראש עיר פלסטיני.

נכון, כל ממשלות ישראל התעלמו מהטעות ההיסטורית ולא עשו כמעט דבר לתקן את המעוות או לשפר את המציאות הנוראה השוררת בכפרים המסופחים. אני בטוח שגם רגב לא השקיעה אגורה שחוקה מתקציב משרדה כדי לשפר את מצב התרבות והספורט בקרב הפלסטינים שסופחו לירושלים. היא גם לא מתכוונת לממן שום אירוע מתקציב "חגיגות ירושלים המאוחדת" בצור באהר או בג'בל מוכבר. דה־פקטו ממשלת ישראל לא רואה בשכונות אלה חלק מירושלים ומדינת ישראל.

לכן אני קורא לרגב לא לטמון את הראש בחול, לא להונות את עצמה ואת הציבור, להתבונן במציאות ולהכריז על יום העצמאות הבא כ"שנת הצלת ירושלים היהודית". לשם כך צריך, בראש ובראשונה, לבנות גדר ביטחון שלמה, משוכללת ומנוטרת, שתפריד בין 22 הכפרים הפלסטיניים לבין ירושלים היהודית. ובעיקר צריך לתקן את הטעות שנעשתה לאחר מלחמת ששת הימים ולשנות את חוק יסוד: ירושלים, כך שיחזיר את הכפרים והמחנות הפלסטיניים לשטחי B ו־C, שבהם הביטחון הוא בידי צה"ל והשב"כ. דין הכפרים הללו יהיה כדין תושבי הכפרים הסמוכים של הרשות הפלסטינית מסביב לירושלים, דוגמת אבו דיס, אל־עיזריה, חיזמא ובית איכסא. ברור שתיקון זה ישלול את תעודת תושבות הקבע מתושביהם.

בריבונות ישראל יישארו, אחרי תיקון החוק, ירושלים היהודית על כל שכונותיה, העיר העתיקה ומבואותיה, האגן הקדוש ושכונותיו, ורכס ההרים "הצופים־הזיתים". כל האזור הזה, כאמור, יוקף בגדר ביטחון שלמה. כך נציל את ירושלים היהודית מכל הבחינות – ביטחונית, דמוגרפית וכלכלית, ובשנה הבאה נוכל לחגוג את "שנת ירושלים המאוחדת היהודית".

 

לכתבה ב"ידיעות אחרונות":

http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4887885,00.html